תקופת היובש בארה"ב

"עלבון לכל ההיסטוריה האנושית" – ווינסטון צ'רצ'יל.
ראש ממשלת אנגליה המיתולוגי ידוע בהצהרות רבות ואמא אלכוהוליסטית, אך הצהרה זו היא כנראה המדויקת מבין כולן וגם ההצהרה שהביאה הכי הרבה גאווה לאימו.
משפט זה נאמר בהקשר לתקופה בהיסטוריה של ארה"ב הידועה כ"תקופת היובש", בה אסור היה לייצר, לייבא, לייצא או לסחור בשתיה אלכוהולית בכל רחבי הארצות המאוחדות והבוכיות של אמריקה.

בינואר 1920 יושם התיקון ה-18 לחוקה האמריקנית שעיגן בחוק את כלל מדינות ארצות הברית ואסר הלכה למעשה אלכוהול ברחבי האומה הגדולה. חוק זה היה המשכו של חוק שנחקק כשנתיים קודם לכך שאסר על הכנת אלכוהול לצריכה מעל ל2.75% אלכוהול, על מנת לעודד גידול דגנים למאמץ המלחמתי בניגוד לבירה ולוויסקי שהיו פופולאריים ביותר באותן שנים, ומתי לא, בעצם.

חוק היובש קודם על ידי ארגונים רבים במשך עשרות שנים שניסו ללחוץ על הממשלה להוקיע את הנוזל הנפלא בטענות רבות. "איגוד הנשים הנוצריות להתנזרות", "מסע הצלב היבש", "הליגה נגד הבארים" וארגונים רבים אחרים שלא נשמעים טרחניים בכלל, טענו שהאלכוהול הינו גורם משמעותי בדרדור נורמות המוסר במדינה ויש לאסור אותו. אם התנגדויות ודרישות דתיות לא זרות לנו, טרחנים כמה שיהיו, קיבלו ארגונים אלו רוח גבית מכלכלנים רבים שטענו כי צריכת האלכוהול מורידה את תפוקת העובד בעשרות אחוזים ביום שני, ואף כינו תופעה זו כ"יום שני הכחול", בו העובדים החוזרים לעבודה מסופ"ש של שתיה, חווים חמרמורת ביום זה ולכן עובדים פחות טוב, לדברי פרופסור פישר מאוניברסיטת ייל ואחד התומכים הגדולים בחוק.

אם כן, נאסר על ייצור, יבוא, ייצוא, הובלה ומכירה של כל משקה העובר את ה0.5% אלכוהול. החוק התיר ייצור ביתי של יין וסיידר פירות באחוזים נמוכים בכמויות קטנות של עד 200 גלונים לשנה ולא התיר הכנת בירה אף בבית.
בפרק הזמן שבין חתימת החוק ליישומו בפועל, המעמד הגבוה בארה"ב עסק ברכישת ואגירת כמויות בקבוקים וחביות נרחבת, מרתפי העשירים היוו מסע מפותל בין כוהלים שונים ונראו יותר כמו מחסנים של מזקקות ופחות כמו הדאנג'ן. מספרים שלא היה חבר קונגרס אחד שלא הייתה באמתחתו כמות בקבוקים שתספיק לאפוקליפסה שחשבו כנראה שתגיע.
אם המעמד הגבוה יכול היה להרשות לעצמו אגירה רחבה, המעמד הביינוני והנמוך לא היה בר מזל ופערי המעמדות עלו עוד יותר לסדר היום. מעבר לכך, חוק היובש ייצג את העימות בין ערכי האוכלוסיות העירוניות לכפריות. האוכלוסיות הכפריות במדינות הדרום ומרכז ארה"ב, מה שמכונה חגורת התנ"ך, היו "יבשים", כלומר תומכי החוק, והעירוניים ה"רטובים", מתנגדי החוק. כינויים המתאימים יותר כנראה לויכוח על תעשיית הפורנו, אך זה סיפור לשעת לילה מאוחרת ואני לא יודע באיזו שעה קוראים את מה שאני כותב.

החוק הוביל לתעשייה מחתרתית של הכנת משקאות אלכוהוליים בבית, אותם כינו מונשיין, כרמז על כך שמכינים אותם בלילה לאורו הזורח של הירח בכדי לחמוק מהמשטרה. אלפים מתו כתוצאה ממשקאות אלו היות והיו באיכות ירודה מאוד. מעבר לכך, הממשלה, בצעד עוד יותר מתעלל, הורתה להוסיף לכל האלכוהול המשמש בתעשייה, מתנול, החומר הרעיל באלכוהול וכתוצאה ישירה מתו עשרות אלפי אמריקאים תמימים, משער שכך היו, לפחות.
החוק ייצר שלל רעיונות עוקפים לצריכה חוקית של אלכוהול. דוגמא מצוינת המזכירה לנו משהו מימינו, היא "אלכוהול רפואי" הניתן כמרשם על ידי הרופא וניתן באופן רשמי בבתי המרקחת, בעצם, סוג של, במקום אספירין, אני רושם לך וויסקי. אך אין ספק שאת הקופה לוקחות חברות שהיו מוכרות בחנויות תרכיז ענבים ורושמות "אזהרה" מפורטת על איך לא להפוך תרכיז זה לאלכוהול, אזהרה המפרטת את כל השלבים שלא לעשות.
חלק גדול מהסרטים האהובים בעולם חייבים את יצירתם לחוק היובש. ה"סנדק", ה"חברה הטובים" וכל סרט מאפיה אחר צמח בשנים בהם היה החוק פעיל. תוצר לוואי גדול מאוד של חוק היובש היה עליית המאפיות והפשע המאורגן. מי שעסקו בהימורים, זנות וסחיטה, לא בהכרח בסדר הזה, מצאו עצמם פתאום מול שוקת מלאה אנשים צמאים והם אלו שמילאו אותה. הסחר וההברחות הבלתי חוקיות של אלכוהול בנה ארגוני פשע אדירים שהרוויחו בענק מהמצב. אל קאפונה כנקודת התייחסות, הגביר של שיקאגו ושליט העיר שהופל לבסוף רק בשל עבירות מס, כי את כל השאר, המדינה לא מצליחה לאכוף. 10,000 בארים מחתרתיים השייכים לו היוו אחלה של קייס להעלמות מס.

בכללי תעשיית הבארים המחתרתיים שגשגה בלית ברירה. אותם בארים נסתרים הנקראו ספיק איזי, היו רבים כמו הסיבות הרבות שיש לכל אדם לשתות. בשלב מסוים העריכו כי בניו יורק לבדה פעלו בשנת 1925 בין 30,000 עד אפילו 100,000 ספיק איזי. דברים נפלאים צמחו בעקבות כך. בארים מחתרתיים אלו היו חממה למוזיקאי ג'אז רבים, שמקומות אלו גרמו להם לפגוש ולהופיע בפני קהל לבן, דבר שלא היה לפני כן, קירוב לבבות בחסות החשיכה.
אמנם היו הרבה בארים מחתרתיים אך עדיין תרבות השתיה כולה ירדה למחתרת ואחת מתוצאותיה הייתה נטישת ברמנים רבים את התחום או הגירתם לחלוטין מחוץ לארה"ב, דבר שגרם לפגיעה קשה בתעשייה כולה ובמיוחד בתעשיית הקוקטיילים שבדיוק חוותה פריחה גדולה. אבל, וזה אבל גדול, היו גם כמה דברים חיוביים, שכן הברמנים נאלצו להיות יצירתיים יותר, מה שגרם דווקא להמצאת קוקטיילים רבים ושימוש בחומרים שלא בהכרח חשבו עליהם קודם לכן. רוב האלכוהול שנמצא בבארים או שלקוחות הביאו איתם, רק כדי שהברמן ירכך את טעמו, היה לא טוב בלשון המעטה, כינויים שונים ומשונים למונשייין ודומיו היו בשפע, אחד מהם היה ג'ין אמבטיה, ששמו נגזר מכך שלקחו תזקיק והשרו בו ערער ותבלינים ב, ובכן, אמבטיה. על הברמן הייתה מוטלת המשימה לקחת תזקיק נחות ולהפיח בו חיים באמצעות ערבובים שונים, מה שהוליד קלאסיקות כביז ניז, לאסט וורד, סיידקאר, וויסקי סאוור ורבים אחרים, ערבובים פשוטים (נעסוק בהם בהמשך המפגשים בינינו) אך מנצחים. או לחלופין ליצור קוקטיילים הנראים כמשקה קל לכל דבר, כמו לונג איילנד אייס טי או טום קולינס, רק למקרה שיגיע שוטר, יתן דוח ואז יזמין בעצמו.

לאחר למעלה מעשור בתופת החוק, החלו הרוחות מנשבות לצד השני. הממשלה הבינה שאין באמת יכולת אכיפה לחוק זה, בין אם מסיבות גיאוגרפיות, העמקים, הרים, וימים בהם מוקפת ארה"ב (מה שגרם לאמריקאים רבים לנדוד לחופשות בקובה, תודה למוחיטו, או למקסיקו וקנדה) ובין אם חוסר התיאום בין כל הרשויות, פעם זה משרד המשפטים, פעם אחרת מס הכנסה ופעם אחרת המשרד לעינייני הכלום ושום דבר (או שזה רק אצלינו). דבר נוסף היה השפל הכלכלי הגדול שפרץ במדינה והממשלה הבינה כי התעשייה הבלתי חוקית של האלכוהול מגלגלת מינימום של 3 מיליארד דולר בשנה (המון כסף באותם ימים) ובלי לשלם על כך מס, כשלפני החוק, כ14% מהמיסים לקופת האוצר הגיעו מתעשיית האלכוהול, תוסיפו על כך את העובדה שביטול החוק יחזיר עשרות אלפי משרות לשוק וקיבלנו את ביטול חוק היובש בשנת 1933.
העיכוב הגדול בביטול החוק גרם לכך שתעשיית היין האמריקאית הוכחדה כמעט לחלוטין ורק בעשורים האחרונים הצליחה לשקם עצמה באמת כמו גם מבשלות הבירה שרק מחציתן חזרו לפעילות בתום תקופת היובש. החוק בוטל בתיקון ה-21 לחוקה אך היו מדינות שיישמו את הביטול רק שנים אחר כך כמו מיסיסיפי שהחוק היה תקף בה עד 66' או קנזס שאסור היה בה אלכוהול עד 87'. היום ארה"ב ליקקה את פצעיה והיא אחת מהמדינות בעלות תעשיית אלכוהול מהחזקות בעולם.
אנחנו מסיימים את הטיול בתקופה המבישה בתולדות ארה"ב במשפט הראשון שאמר הנשיא רוזוולט מיד אחרי חתימה על ביטול חוק היובש – "אני סבור שזה זמן טוב ללגום כוס בירה". ואז הלך ושתה מרטיני.

רוצים להפוך להיות ברמנים? תעשו קורס ברמנים בבית הספר לברמנים המוביל בישראל – זמן אמיתי.