קוניאק מדורג כמשקה היוקרתי ביותר בעולם האלכוהול.
מהיותו משקה בעל "פאסון" רב, מעטים מאוד זוכים להגיע לשתות אותו בשל היותו יוצא דופן במורכבותו ולכן הקוניאק זכה לכינוי "קיסר המשקאות" ושאר כינויים מלכותיים אחרים.
אופי המשקה ואיכויותיו השונות משדרים לפעמים סנוביות ויומרנות ולכן רוב האנשים לא יזמינו משהו שאינו מתאים לרמתם או להבנתם ולכן הקוניאק נשאר די יתום בתרבות השתייה הישראלית מול משקאות אחרים.
הלקוח והעיסוק בו מאוד משמעותי שמדובר על קוניאק, באופן כללי, אין ברמן או ברמנית שהיו מתנגדים לכמה לקוחות קוניאק בשבוע , אותם לקוחות שונים טיפה בנוף הלקוחות הממוצע והם מסווגים או כאנשים עמידים או כ"מאפיונרים בשקל" שרוצים להרגיש כאילו הם מנצחים את העולם ומזמינים משהו שלרוב האנשים אין כסף אפילו ללגימה קטנה ממנו. רוב רובם רוצים לשבת על הבר עם כוס הסניפטר המפורסמת דמוי הבלון וכמה שיותר גדולה כך יותר טוב אפילו אם הכוס מגיעה למימדי אקווריום קטן לדג זהב.
אם בזהב עסקינן , הקוניאק ודרך יצורו לא מביישים את תעשיית ייצור השעונים השוויצרים. הקוניאק פשוטו כמשמעו מיוצר בידי אמנים החל מהמסטר דיסטילר שאחראי על הזיקוק, טמפרטורת הדודים והחיתוכים המפורסמים לראש הזיקוק,לב הזיקוק וזנבו כך שמתקבל משקה שקוף ומאוזן עם פוטנציאל יישון כמעט אין סופי.
האדם השני נקרא המסטר- בלנדר וזה יודע להבחין,לאפיין ולערבב בין ריחות וטעמים מורכבים, בין חביות שונות ובין שנים שונות ובכך ליצור את ה"בלנד" אותו ערבוב משוכפל בצורה כמעט מושלמת על מנת ליצור כל שנה אותו קוניאק עם אותם המאפיינים וכך להוציא לשוק בדיוק אותו קוניאק בכל שנה ושנה.
